צמחים מטהרי אוויר
צמחים מטהרי אוויר – זיהום האוויר הפך להיות חלק משגרת חיינו בסביבה האורבנית. כיום, ניתן למצוא המון סוגי כימקלים רעילים אשר הינם חלק מפליטת גזים מכלי רכב, ריהוט, פלסטיקה, שטיחים, צבעים, ציוד אלקטרוני וכו' שנפוצים בכל מקום. הסיכון הגבוה ביותר קיים בבניינים ומשרדים רבי-קומות אשר אינם פתוחים לזרימה חופשית של אוויר טרי, בנויים מחומרי בנייה נפוצים ומכילים את הריהוט המשרדי ומוצרי האלקטרוניקה המדוברים.
צמחים מטהרי אוויר – איך הם יכולים לעזור?
הדבר עלה לכותרות בשנות ה-70, כשבעקבות משבר האנרגיה בעולם ועליות מחירי הנפט, חיפשו דרכים לחסוך בעלויות הסקה של בניינים, הפיתרון שנמצא היה עיצוב חדש של בניינים אטומים לתחלופת אוויר ואיטום ובידוד מאסיביים של בניינים קיימים. לאט לאט, יותר ויותר אנשים אשר שהו במבנים אטומים אלה החלו לסבול ולהתלונן על מגוון תופעות וסימפטומים כגון: כאבי ראש, בחילות, גרד בעיניים, פריחות עוריות, קשיי נשימה, עודף ליחה ועוד מגוון תופעות אלרגיות. לאף אחת מהתופעות לא היה הסבר ממשי ופיזי ולכן החלו לחפש את המכנה המשותף, נמצא כי רוב המתלוננים שהו במבנים שכאלה וחומרת הסימפטומים החריפה בהתאם לזמן שהותם במבנה, במקביל נמצא כי אנשים אשר עזבו בניינים שכאלה ובילו יותר זמן בחוץ חוו הקלה בסימפטומים ו"החלימו". בעקבות מקרים אלה נטבע המונח "סינדרום/תסמונת הבניין החולה".
הגורמים שנחשבים למחוללי הסינדרום הם:
איוורור לקוי, חיידקים, עובש, אבקנים, וירוסים, כלי רכב ממונעים, עישון, חומרי ניקוי, חומרי צבע, דבקים, חומרים ממסים, ריהוט, פלסטיקה וחומרי הדברה.
בשנת 1989 החליטו בנאס"א לערוך מחקר בשיתוף איגוד אדריכלי הנוף של אמריקה לגבי יכולתם של צמחים מטהרי אוויר לסייע בטיהור אוויר בחללים סגורים. המחקר מצא כי לצמחים מסוימים ובמיוחד לצמחי בית שאינם זקוקים לשמש ישירה, ישנה יכולת לפצות ולבצע הליך הפקת אנרגיה מוגבר דרך העלים והשורשים ולנצל גזים רעילים אלו לטובת יצור אנרגיה עצמית.
נמצא כי הגזים הנפוצים במבנים סגורים הם:
בנזן – תרכובת אורגנית רעילה שחשיפה אליה אפשרית דרך דרכי הנשימה ובמגע דרך העור.
חשיפה נשימתית עלולה לגרום לגירויי עיניים, נמנום, כאבי ראש, סחרחורות והקאות.
בחשיפה לאורך זמן בנזן ידוע כמסרטן, טרטוגני ועלול לסכן עוברים.
את הבנזן ניתן למצוא בעיקר בגזי פליטה של כלי רכב בנזין, עשן סיגריות, בתעשיית הפלסטיק , בתעשיית הגומי, חומרי הניקוי, התרופות, הצבעים, חומרי הנפץ וקוטלי החרקים.
פורמלדהיד – גז חסר צבע, בעל ריח חריף, גורם לתחושת צריבה בעיניים, בחילות, שיעול, נמנום, פריחות בעור ואלרגיות שונות. החומר עלול לגרום לקשיי נשימה ולעורר התקפי אסטמה באנשים בעלי רגישות יתר.
פורמלדהיד ניתן למצוא בעיקר בחומרי בניין, עישון, צביעת בדים, מרכיב בדבקים, מרכיב בצבעים ומוצרי ציפוי. הריכוז הגבוה ביותר נמצא במוצרי עץ לבוד שיוצרו באמצעות דבקים המכילים אוריאה פורמלדהיד(UF) וריהוט המכיל אחוז גבוה של שרף עץ.
טריכלורואתילן – תרכובת כימית שקופה המשמשת להסרת שמנים (גריז) מחלקי מתכת, בתעשיית הדבק, חומרי הסיכה, צבעים, לכּות, חישוף צבע, חומרי הדברה ובניקוי מתכת קר. משמש גם כממס בתרכובות אורגניות (קפה, תבלינים וכו').
בשאיפה למערכת הנשימה גורם לסימפטומים של הרעלת אלכוהול,בחילות, רעידות, כאבי ראש, סחרחורות, ובלבול עד כדי איבוד הכרה ומוות. טריכלורואתילן ידוע כגורם מסרטן.
קסילן/ די-מתיל בנזן – קסילן הינו חומר כימי המורכב מבנזן. תכונותיו: נוזלי וצלול, חסר צבע, דליק מאוד ובעל ריח מתוק.
הקסילן משמש כממס בתעשיית הדפוס, הגומי והעור, לניקוי פלדה ושבבים אלקטרוניים וכמדלל צבע בעל התנדפות איטית.
קסילן עלול לגרום לכאבי ראש, אבדן קואורדינציה, סחרחורות ובילבול. חשיפה לריכוזים גבוהים תגרום לגירוי בעור, בעיניים, באף ובגרון ולקשיי נשימה. תופעות שלאחר חשיפה עשויות לכלול אובדן זיכרון, הפרעות עיכול ויתכנו נזקים בכבד ובכליות. הרעלה חמורה עשויה להביא אבדן הכרה ומוות.
טולואן/ מתיל בנזן – חומר כימי ארומטי אשר נמצא במצב נוזלי בטמפרטורת החדר.
משמש כממס אורגני להמסת שרפים מלאכותיים, צבעים, דיו, לכה, גומי וכחומר מוצא לחומרים פלסטיים כמו פוליאוריתן וחומרי נפץ. הטולואן משמש גם להוצאת הקוקאין מעלי הקוקה לשם הכנת תרכיז קוקה קולה.
רמות חשיפה נמוכות בשאיפה גורמות לעייפות, בלבול, חולשה, פגיעה בתפקוד הכליות, התנהגות הדומה לשכרות, אובדן זיכרון, בחילה, אובדן תיאבון, אובדן ראיית צבע ואובדן שמיעה. שאיפת כמות גדולה עשויה לגרום אבדן הכרה ומוות.
(* הטולואן כלול ברשימת 189החומרים המוגדרים כמסוכנים על ידי ה- USEPA במסגרת חוק אוויר נקי שנחקק בארצות הברית)
אמוניה – תרכובת של חנקן ומימן שיוצרת גז חסר צבע בעל ריח חריף. האמוניה מופיעה בטבע בכמות קטנה כחלק ממחזור הפחמן בקרקע וכתוצר פירוק אורגני (הריח המוכר במשתנות לא נקיות כתוצאה מהתפרקות שתנן וריח זיעה לדוגמא).השימוש העיקרי באמוניה הוא לייצור דשנים, פולימרים בתעשיית הפלסטיק ולחומרי נפץ.
הרעלה נגרמת משאיפת הגז וישנו גירוי של מערכת הנשימה (צרידות, קוצר נשימה, שיעול וחרחורים), צריבה בעיניים (עד כדי אובדן ראייה במקרים חריגים) והפרעות במערכת העיכול (הקאות וכאבי בטן), שאיפתה בריכוזים גבוהים עלולה להוביל למוות.
אמנם בימינו יש פיקוח והקפדה על איכות וסינון האוויר, אך עדיין ניתן למצוא חומרים אלה כמרכיב בריכוזים שונים בבנייני משרדים ומגורים-בריהוט, אלקטרוניקה, צבעים, חומרי ניקוי וכו' ולכן נוכל לדאוג לאיכות האוויר ע"י שתילת צמחים מטהרי אוויר אלה בסביבתנו.